השתמטות מול גיוס? תפילות בלבד או גם מעשים? זהות? נקם? אל מול "מלחמות היהודים" מעמיד אורי פסטר נוסחה שונה: "כוחנו באחדותנו". צפיתי בגרסה המצונזרת (המותאמת לקהל הדתי) ל"מלך הקבצנים" של מנדלי מוכר ספרים, ומורידה את הכובע בפני אורי פסטר. לחצו PLAY
וויאליאם וואלאס, מאחוריך.
מי שלא שפשף את עיניו בתימהון מול המראות של יהודים שומרי מצוות ומזוקנים משחקים במשחקי מלחמה ביערות הפרא הקסומים של ליטא משל היו חבורה בסרט "רובין הוד נסיך הגנבים" לפחות, שירים את היד. ברגעים הראשונים של הסרט "מלך של קבצנים" שעתיד לעלות לאקרנים כבר בחגים נראה השילוב בין עלילה היסטורית יהודית לבין אלמנטים קולנועים זרים, מופרך ותמוה. החיבור בין סיפורי הפוגרומים המוכרים לנו משיעורי ההיסטוריה דאשתקד בתיכון לבין סרט תקופתי עתיר השראה והשקעה מהזן ההוליוודי, לא רק שאינו מתבקש מאליו אלא גם מחייב מידה לא מבוטלת של העזה מצד היוצרים.
לומדים להילחם, ברוח יהודית
הסרט נכתב ובוים בהשראת "ספר הקבצנים" של מנדלי מוכר ספרים. לכאורה, "מלך של קבצנים" מגולל את סיפורו הפרטי של פישקה, בלן יתום וחיגר בבית מרזח מקומי של כפר יהודי בגבול רוסיה-פולין במאה ה-16 אך בעצם מיטיב לתאר תמונה עגומה של מצב העם היהודי בארצות אשכנז ערב הפוגרומים. וכמו תמיד ובאופן לא מפתיע למדי את זרעי הרוע טומנים הגויים המזדמנים אבל העבודה עצמה מסתבר, בדיוק כמו במיתוס חורבן הבית, מבצעים בסוף - יהודים.
כשהוא מנסה להשיב אליו את אשתו הטרייה, יתומה ששודכה לו בעל כורחו מתוודע פישקה לחבורת קבצנים יהודיים פורעי חוק מן היערות ומעצב את תפיסת עולמו לאורה תוך שהוא מהווה אלטרנטיבה.
כשהם הורסים וחומסים הוא ממלמל בעיניים משתאות, חצי דומעות "יהודים אנו". כשהם בסמיכות מזעזעת מתפנים לשירי חשק ויין זמן קצר לאחר מעשי העוולה שלהם הוא מקפיד לבדל את עצמו כדי לא לתת אישור גם אם בשתיקה למעשיהם וקובל על "חילול הקודש" ובכלל, ניכרת שיטתו אל מול זו שלהם: "צא ולמד" במקום "צא ושחט".
בהמשך הסרט ובמאבק של נקמה וכבוד תוך שהוא שומר על אמות מידה גבוהות של צדק ומוסר, מגן פישקה על חייו. כשראש הקבצנים מוצא את מותו הוא הופך למנהיג בעל חזון ומוביל את "המרד הצבאי היהודי הראשון". הוא ובני העם חוברים כבני ברית לרוסים נגד הפולנים במטרה לזכות בחירות, שוויון ונחלה על אדמת אדוניהם. ואיך לא, כמו בכל סיפור אגדה, סוף טוב הכל טוב והוא אף זוכה בנערה. אלא שלא לעולם חוסן. הנסיבות הטרגיות בו נקטע הסרט באיבו הן הן שירת הברבור העצובה של הסרט. ולא בכדי, כי הרי לכך כיוון הבמאי.
אורי פסטר שהגה את הרעיון לצלם גרסה דתית נוספת לסרט מגדיר את עצמו כבן לבית "לא מסורתי אך יהודי חם ושורשי". הסצנות "הבעייתיות" צונזרו, שאול מייזליש נקרא לייעץ וכך נולדה ורסיה מניחה את הדעת שתוכל להתאים גם לציבור הצופים ההלכתי והאנין.
השפה מתובלת בפסוקים רבים מהתנ"ך ולאורך הסרט שזורים מנהגים מציר החיים הסובב את מעגל השנה היהודי. החיים היהודיים הם דתיים במובהק. הפרשנות והקונטקסט אמוניים. ניצחון במלחמה משמעו ניצחון לה' צבאות ונשק "ציציות" הבגדים הוא נשק "יום הדין" כנגד דברי הבלע שנושא נגדו ראש הקבצנים לפני שמת, יהודי גם הוא. אך יותר מהכל מתבקש כאן המסר.
בניגוד ליוצרים אחרים בני דורו ודמותו, ישראלים ודתיים - פסטר אינו מנסה לחנך, להטיף או להתריס ולעורר פרובקציה. לשם שינוי ובמאמץ ראוי להערכה הוא מנסה לטפל בידיים אמונות ובעדינות בנושא כאוב ואהוב, מבקש לעורר פולמוס וברמז, מציע תיקון אפשרי. הסרט שעוסק בתקופה נושנה, למעשה רלוונטי מתמיד לימינו ויותר משהוא מצביע על הקשר החזק שנותר בין היהודי והגלות, מעיד על עיוותים בזהות היהודית, ליקויים בדרך ובהנהגה החסרה - הוא בעיקר מתריע מפני צל הדמדומים המרחף ממעל ומאיים חלילה להביא לאסון בגורלה של חברה משוסעת, מפולגת ומסוכסכת, ממש כמו בסרט.
השתמטות מול גיוס? תפילות בלבד מול נקיטת מעשים? זהות? נקם? אל מול מה שנקרא "מלחמות היהודים" מעמיד פסטר נוסחה שונה, אחרת, מרוככת והיא גם המנטרה והמשפט שאזכור ולא לחינם מהסרט המרגש הזה, "כוחנו באחדותנו".
אז מה יש בעצם במלך של קבצנים?
חשוב לציין שהסרט מפליא לשמור על נאמנות היסטורית למרות שמדובר בסיפור אגדה. ליא קניג אלמותית בהופעת אורח ועמוס לביא בתפקיד מחוספס, מצוין מתמיד וצמד אחד שגונב את ההצגה. גילי סער שיופייה השלו מתמזג בקלות עם נופיה הטבעיים של ערבות ליטא ומשפיע בנשיותו הכובשת על המסך: במקצב, ברוך, בנוכחות שבשתיקה. ושחר סורק אחד ומהפנט בתפקיד חייו.
אחרית דבר